<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תנ"ז</h1>
<h2>דף פ.</h2>
דאמר ר' אושעיא כולה מתני' דלא כר' שמע' וכו' עד קדשים בפנים הראשון כשר ופטור והשני סופג את הארבעים מכדי שמעי' ליה לר' שמע' דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיט' קדשים שחיטה שאינה ראויה היא דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר אמאי סופג את הארבעים. הכי איתה (גירסת) גירסא דשמעתא. ולא גרסי' שני ופסול לא גרסי'. אמאי סופג את הארבעים. בשחיטה האי שני (הא שני) דמיניה פריך. הא הויא התראת ספק כדרבא לקמן דהא לא איזדריק דם. (ואשחיטה) ואשחיטת שני הויא התראת ספק. אבל מהא לא פריך דמודי ר' אושעי' (דשחיטה) [דשחיטת קמא] כיון דאיזדריק דם הויא שחיטה ראויה. דבגמר שחיטה (דמיא) [הויא] שחיטה ומשויא לשני מחוסר זמן. וכדדרשי' לעיל מקרא דאותו ואת בנו נהג בקדשים. מכל מקום מלקות ליכא כיון דר' שמעון מטבוח טבח והכן דריש גבי חולין גבי קדשים נמי כל הכנתו בענן דהיינו זריקה. אע"ג דפסול הוא משום דמחוסר זמן וזריקתו פסולה כדאמרי' גבי פיגול דבענן כל הרצאותיו הכא נמי לענין אותו ואת בנו בענן כל הכנותיו כדאיתא באותו ואת בנו דחולין. דר' שמעון משוה מדותיו. דכי אית ליה לר' שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה היכא דפסולה אתיא מחמת דבר אחר כגון שחט ונמצאת טריפה וכיוצא בו. אבל פסולא דאותו ואת בנו קרי לה ר' שמע' שחיטה ראויה. והשני פסול משום מחוסר זמן ואסור לשוחטו דשחיטה ראויה היא. אלא ש"מ ממתני' דלא כר' שמעון. פשיטא דהכי איתה. דהיאך ילקה. חדא דהתראת ספק היא ועוד דאסור לזרוק הדם ולא תגמר שחיטה ומאי פירש ר' אושעיא. שחיטת קדשים איצטריכא ליה ס"ד שחיטה ראויה היא. ולא תליא בזריקה והתראת ודאי היא ואם יגמור זריקתו ילקה אף בקדשים דהא איתעבדא הכנת עשיותיו. קמ"ל. דשחיטה לעולם תליא בזריקה. וליכא מלקות בקדשים שניים אפי' כשזרק הדם. אמ' רב המנונא אומר היה ר' שמעון [אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים מאי טעמא כיון דאמר ר' שמעון] שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא מתיב רבא כו'. קס"ד דרבא כיון דלא פריש רב המנונא מידי דלית ליה לר' שמעון ההיא דרשה דדריש בפירקא דאותו ואת בנו נוהג בקדשים. ולכל מילי קאמר דאינו נוהג. ומשום הכי קפריך ליה. דבשלמא לר' אושעיא לא מצי למיפרך דאיהו במלקות איירי בהדיא אבל איסורא אית ליה. אלא אמר רבא הכי קאמר רב המנונא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים. הא איסור לאו בלא מלקות איכא. (תדע כו' כדפרישית לעיל) דכמה דלא מיזרק דם לא מישתרי בשר. בכשירים דלאו מחסרי זמן נינהו (א"כ) [א"נ] בפסולין דמחוסרי זמן משום אותו ואת בנו דנוהג בקדשים לא גמרו עשיותיו עד זמן שיזרוק והויא התראת ספק. אבל למאן דאית ליה התראת ספק שמה התראה נר' לי דאותו ואת בנו נוהג בקדשים אפי' למלקות לכשיגמור זריקתו אע"פ שהיא זריקת מחסרי זמן. ותדע דגרסי' בפירושי פר"ח. ולפי פי' שפירשתי ליתה לפירכא דרבינו שלמה. והספרים מוכיחים. מרבינו תם.
